אחמד נ' פלאפון תקשורת בע"מ

החלטה

לפני בקשת הנתבעת למחיקה על הסף של כתב התביעה בשל מעשה בית דין.

הנתבעת טוענת כי תביעה זו הוגשה כבר בעבר ונדחתה בשל מעשה בית דין וכעת זו פעם שלישית שהנושא מובא לפתחו של בית המשפט. ביקשתי תגובת התובעת, אשר טענה כי "מעולם לא הייתי צד להליכים הקודמים" .

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהליכים הקודמים, מצאתי כי צודקת הנתבעת וכי נושא זה נידון כבר בעבר וקיים בנושא מעשה בית דין.

השתלשלות העניינים עד היום הנה כדלקמן:

בעלה של התובעת (להלן – הבעל) קיבל מהתובעת כאן מכשיר טלפון ועשה בו שימוש לצורך עסקו. בשנת 2008 נצברה יתרת חובה בחשבון הבעל. הצדדים הגיעו להסכם פשרה בו לא עמד הבעל ועל כן הוגשה נגדו תביעה כספית. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו ישלם הבעל לנתבעת סך של 25,000 ₪ (ת"ט (שלום נתניה) 393/09).

לאחר כל אלו הגיש הבעל ביום 4.1.12 כתב תביעה כנגד הנתבעת (ת"ק 8465-01-12) ובו טען כי לאחר חתימת הסכם הפשרה גילה שהיו חסרים לו מסמכים ונתונים, אשר לו היו בידיעתו לא היה חותם על הסכם הפשרה (סעיף 5 לכתב התביעה שם).

ביום 3.5.12 קבעתי כי קיים מעשה בית דין המונע מהתובע להגיש תביעה בגין מסכת עובדתית זו. הסברתי לבעל כי אם טענתו היא כנגד ניהול המו"מ בדרך להסכם הפשרה, עליו להגיש תביעה מתאימה, אולם אין לפתוח את הנושא שנית, על דרך של בחינת סכום החוב.

כעת, הגישה התובעת, אשר ההליכים שנסקרו לעיל הוגשו על ידיי בעלה, תביעה חדשה במסגרתה טוענת היא כי מסרה לבעלה מכשיר טלפון אחד לצורך עסקו וכי הנתבעת העבירה את כלל המכשירים על שמו וחייבה את משפחתה בסכומים נכרים. התובעת עותרת לפיצוי בסך 25,000 ₪ מבלי לפרט את הסכום ומבלי לצרף כל מסמך. ודוק: סכום זה הנו זהה לסכום הפשרה אליה הגיעה הבעל במסגרת הליכים דלעיל. עוד יצויין כי התובעת אינה טוענת כי היא שחוייבה בגין המכשירים, אלא בעלה הוא שנתבע, אך טוענת כי משפחתה ניזוקה בשל נושא זה.

ברור מאליו כי תביעה זו הנה בגין אותה מסכת עובדתית אשר נידונה בעבר במסגרת ת"ט 393/09 ועל כן אין לאשר פתיחתה מחדש. נראה כי התובעת וכן בעלה, שוב הגישו הליך שגוי, אשר מטרתו להשיג על הסכם הפשרה אליו הגיעו עם הנתבעת. העובדה כי כעת בעל הדין הוא אחר, אין בה לסייע, שכן ברור שמדובר בחליף של הבעל, אשר עניינו נידון. אף תאמר כי אין מדובר בחליף, נשיבך כי במקרה זה, לתובעת עצמה לא נגרם כל נזק, שכן בעלה הוא שנתבע בגין מסכת זו והוא שנשא בתשלום. על כן, אם אין לזהות בין התובעת לבעלה לצורך הליך זה, ממילא שלא קיימת לה עילת תביעה, שכן כל דרישות הנתבעת שולמו על ידי הבעל.

אין גם בטענה שהמכשירים היו רשומים על שם התובעת "הועברו על שם הבעל" לשנות מסקנה זו. העברה שמית אצל הנתבעת, לא פגעה בתובעת אלא יחסה את החוב על מכשירים אלו על שם הבעל. לכן הוא שנתבע ונשא בתשלום. בכל מקרה, נושא זה היה לב לבו של הסכם הפשרה שבין הצדדים, שהרי בגין מכשירים אלו נדרש הבעל לשלם. מכאן, שהמסכת העובדתית נשוא תביעה זו כבר נידונה בעבר והוכרעה ואין לאפשר פתיחתה מחדש, אף אם כעת נרשמה אשת הבעל כתובעת.

על כן אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

שקלתי אם לחייב את התובעת בהוצאות ומצאתי שאין לעשות כן בשים לב למכלול הנסיבות ומתוך התחשבות בתובעת ובעלה. ואולם אם תוגש תביעה נוספת, בגין מסכת זו, ללא עילה והצדקה, אשקול חיוב בהוצאות.

המזכירות תסגור התיק ותשלח לצדדים ההחלטה בדואר.

ניתנה היום, ח' סיון תשע"ב, 29 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: